רש"ש על פסחים נ״ז א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על פסחים נ״ו ע״א רש"ש על פסחים נ״ז ע״ב »

1 יומא פתח ↗

עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה״, אֲנַן, עַל מִי לְהָבִיא? עַל הָעִיר, אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? וִירוּשָׁלַיִם בַּת אֵתוֹיֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה הִיא? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן:

2 תוספות פתח ↗

אלא מפני שאמרו חכמים אין פיאה לירק - אם תאמר מכל מקום ליפטר ממעשר מפני שהפקירם והפקר פטור ממעשר וי"ל כב"ה דאמרי במס' פאה פ"ו מ"א אינו הפקר עד שיופקר לעניים ולעשירים כשמיטה וילפינן בירושלמי משמיטה דכתיב תשמטנה ונטשתה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו ומה היא זו הפקר לעניים ולעשירים א"נ אפילו בית שמאי דילפי מפיאה וסברי דהפקר לעניים הפקר הכא מחייבי משום דהפקר בטעות הוה וטעמא מפרש התם דכתיב בפיאה לעני ולגר מה תלמוד לומר תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת שהיא כזו ומה היא זו לעניים ולא לעשירים ומיהו בפיאה גופיה כולי עלמא מודו דפטורה כדדרשינן בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו ללוי חלק בהן שאם הוא לוי עני נוטל פיאה:

1 גמרא ע"ג מעלה בהר הבית. ע' פרש"י ועיין ביומא כ"ג ובפירושו שם ד"ה על מעלות האולם:

2 תד"ה אלא. דכתיב גבי פאה לעני כו'. כצ"ל:

« רש"ש על פסחים נ״ו ע״א רש"ש על פסחים נ״ז ע״ב »